יום חמישי, 31 בדצמבר 2009

למה דווקא בלוג?

למה דווקא בלוג?

זה פורמט אינטימי ונעים יותר בעיני מקבוצת דיון ומאפשר רשומות ארוכות יותר מפייסבוק, גם אפשר להצמיד קישורים למילים.

למה דווקא עכשיו?

א. למה לא.
ב. כי הצטברו לי נושאים שרציתי לשמוע עוד דעות או עוד מדעותיכם לגביהם.

מדוע בכלל לקיים דיון מחוץ לכיתה? 
שאלה טובה (אז מה אם זו אני שואלת את עצמי) שהרי כולם עסוקים.
נדמה לי שבכל זאת מעניין וממריץ להוסיף על השיחה בכיתה. הדיון בכיתה הוא teaser שמעורר למחשבה. זה היופי ובו זמנית גם המגבלה שלו. 
שנית, יש משתתפים שקטים בכיתה שיתכן שהמדיום הזה מתאים להם יותר לביטוי ומעניין את כולנו מאד לשמוע את דעתם.
בנוסף, קבוצה כמו שלנו נדירה לדעתי, הלימוד והמחשבה נעימים לנו ביחד גם כשאנחנו לא מסכימים. הקבוצה הטרוגנית בצורה יוצאת דופן מבחינת הרקע שלנו. הפילוסופים שבינינו יכולים ללמד את האחרים הרבה ביכולות החשיבה שלהם ובמקוריותה, בשפה שרכשו בעקבות הלימודים, ובידע שלהם.
הלא פילוסופים שבינינו תורמים את נקודת המבט של התם, הרענן והחף מידע, המגיע מ"קופסה" לגמרי אחרת. מתוכם אנחנו ביולוגים, מתמטיקאים, כימאית, סוציולוגים, בלשנים ועוד. מגוון שיכול לייצר רעיונות שונים ומעניינים.

סיבה נוספת לפתוח יומן שכזה היא תירגול השיחה במדיום דיגיטלי. יתכן שכמורים נרצה להשתמש במימד ה- web 2.0 המאפשר גם למשתתפים ליצור תוכן, לדוגמה, הויקיפדיה, במקום רק לתאגידים. אנסח זאת בשפת פרירה: כתלמידים עלתה המודעות שלנו והתחלנו ליצור תוכן ולצמוח ("רגנרטיביות"?) ואנחנו עושים מהפכה וממשיכים את הלימוד והצמיחה מעבר לשעות השיעורים. לפי זה עלינו לבקש מהמורים שלנו להשתתף שכן לא מספיק שהמדוכאים יעשו הומניזציה לעצמם. אבל מאחר שאנחנו לא מדוכאים ומורינו, רחוקים מלהיות מדכאים אז רק נציע להם להשתתף אם זה מתאים להם ומתי שמתאים להם.

ולגבי השאלה המתבקשת:
בבלוג יש מפרסם רשומה ומגיבים, האין זה שיחזור של אקטיבי ופסיבי, מדכא ומדוכאים?
זה פשוט, אני אשלח הזמנה למעוניינים לתרום רשומות. בלוג משותף.

אז אל תשכחו להגיב, אפילו במילה קצרה


יום שלישי, 29 בדצמבר 2009

WebLog דצמבר 2009

WebLog דצמבר 2009
אני מתחילה הפלגה שלא ברור עדיין היכן תסתיים. גם אם זה יהיה בקצה השני של השלולית, בכל זאת גם להתחיל זו התנסות מעניינת. בניגוד ליומן אוניה, קיימת פה האפשרות לחלוק את חוויות המסע בזמן אמיתי ולשמוע הגיגים והירהורים של אחרים.

הנושאים יהיו פילוסופיה, חינוך, הוראת ביולוגיה, וספרות


הרעיון הגיע בזכות פאולו פרירה ובהשראת המורה שלנו לפילוסופיה המדריך אותנו בדרך של דיון, שיחה, כבוד והרבה עבודת מחשבה משותפת.


"המחנך ההומאניסט, המהפכן, אינו יכול להמתין להתגשמותה של אפשרות זאת (המאבק לשחרור). למן ההתחלה עליו לכוון את מאמציו, במקביל למאמציהם של התלמידים, לעסוק בחשיבה ביקורתית ובשאיפה להומאניזציה הדדית. עליו להיות חדור אמונה עמוקה באדם ובכוחו ליצור. לשם כך עליו לכונן את יחסיו עם התלמידים על בסיס שותפות."

"רק התקשורת עשויה להעניק משמעות לחיי האדם. חשיבתו של המורה שואבת את האותנטיות שלה מן האותנטיות של חשיבתם של תלמידיו. המורה אינו יכול לחשוב במקום תלמידיו ואף אינו יכול לכפות את מושגיו עליהם. חשיבה אותנטית, העוסקת במציאות, אינה מתרחשת תוך בידוד במגדל השן, אלא תוך תקשורת."

"המחנך המציב-בעיות מעצב שוב ושוב מחדש את בחינותיו בבחינותיהם של התלמידים. התלמידים, אשר שוב אינם מקשיבים בצייתנות, שותפים תוך ביקורת לחקירה בדו-שיח עם המורה."

"בחינוך המציב-בעיות מפתחים בני-האדם את כוחם לתפוס בביקורתיות את אופן קיומם בעולם, אשר עמו ובתוכו הם מוצאים את עצמם. הם לומדים לראות בעולם לא מציאות סטאטית, אלא מציאות הנתונה בתהליך, בתמורה."

"תנועת חקירה ודרישה זו חייבת להיות מכוונת לעבר ההומאניזציה - ייעודו ההיסטורי של האדם. אולם הגשמתה של מלוא האנושיות אינה יכולה להתבצע תוך בידוד או אינדיבידואליזם, אלא אך ורק תוך אחווה וסולידאריות"







אחד הרעיונות שכבשו אותי בלימודי הפילוסופיה של החינוך, היה הדיאלוג בתהליך החינוך והצמיחה האישית. לכן אני מתחילה להשתמש בבלוג ככלי ללימוד וצמיחה ובעתיד אולי גם ככלי בהוראה.