הלוח מבולגן

הלוח שלי עדיין מזעזע, אני מאד משתדלת אבל גם הכתב שלי לא מסודר וגם תוך כדי השיעור המחשבות שלי חוזרות אחורה וגורמות לי לרצות לשפר ולדייק ולשנות את מה שכתבתי. חיפשתי רעיונות שיעזרו לי לשמור על לוח מסודר יותר - אני רואה כמה זה חשוב כדי שהתלמידים יוכלו להיות רגועים. בתחילת השנה חשבתי שפשוט לא אכתוב על הלוח אלא אתמקד בפעילויות, הדגמות, הסברים וסיכומים בעל פה. אבל התלמידים הרבה יותר רגועים כאשר כל כמה דקות אני עוצרת ומסכמת את הנושא בו עסקנו - סגירה לפני שממשיכים (זו הייתה עצה מרומי שעובדת נהדר)

• לכתוב בצד למעלה את סדר השיעור ולעשות   √ עם ההתקדמות (יהודית)
• לעשות בצד אחר פינת מונחים, נוסחאות וכו' - שם ניתן להגדיר מונחים שמוזכרים בשיעור (רומי)
• להשתמש בסימנים למשל חיצים, מספרים. (יואב)
• למסגר דברים חשובים
• להשתמש בצבעים להבלטת דברים חשובים (יואב)
• לעצור לפעמים ולהסתכל על הלוח
• למחוק את הלוח כשסיימו לכתוב
• לא שורות נטויות ולכתוב בכתב גדול.
• עזרים כמו דפים, הדגמות, הסברים, שקפים.

עוד רעיונות?

תודה! 

לימודי האזרחות, כשהם מגיעים לשיאם בכיתה י'

היום החל בהרצאה מאלמנת צהל שאיתרע מזלה להיות בנוסף גם אם שכולה פעמיים:"והייתי חותמת גם פעם שלישית!". אחר כך ביקרו ילדי השכבה בקברים שבהר הרצל. ב'חנה סנש' היה חם וב'יוני נתניהו' היו תיירים, אז הם הלכו לסתם מישהו אחר ושם שמעו את המדריך שלהם שהרביץ בהם עוד קצת שכול והקרבה. בינתיים, אביב צילמה פרחים בצד. פתאום..."או מיי גוד, נטע, את חושבת שאני יכולה ללכת?" ונטע אמרה "בטח, לכי!". "אבל המורה תהרוג אותי". "מה פתאום, לכי! זה אבא שלך!".

והיא הלכה, והתקרבה ל'יוני נתניהו'. היא שמעה את המדריך באנגלית:"אולי אתם לא יכולים לקרוא את מה שכתוב בעברית על המצבות אבל יש דבר שלא צריך לדעת עברית בשבילו: 19, 20, 18, 21, 35....". העיניים כבר לא איתו אלא עם הנערה היפה עם עגילי רגל-יונה ענקיים המתקרבת מאחור בחיוך גדול.

"אבא". המדריך הפסיק ופנה לאחור: "אביבי!"

שיאו של היום היה טקס בערב בגבעת התחמושת. התלמידים הקריאו בטקס:"ותודה למי שלימדו אותנו אהבת ארץ ישראל: המורים לשל"ח". והרכזת אמרה:"ועכשיו לרגע לו חיכיתם כולכם...תעודות הזהות". בשתיים, שתיים ושלושים/ נכנסו דרך הטרשים/ לשדה האש והמוקשים של האזרחות הישראלית.

והבת שלי אמרה כשחזרנו הביתה:"לא הייתי יכולה לעבור את זה בלי לפגוש את אבא באמצע. יום שלם אמרו לנו שהדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות עם החיים שלנו זה למות. well אני לא רוצה להיות גיבורה, סליחה. אבל אני רוצה לחיות".

והיא שאלה: "ובכלל, מה זאת תעודת זהות? למה צריך אותה? מה לעשות איתה עכשיו?"

"שימי במגירה"


מקור התמונה: פרח דם המכבים.