WebLog דצמבר 2009
אני מתחילה הפלגה שלא ברור עדיין היכן תסתיים. גם אם זה יהיה בקצה השני של השלולית, בכל זאת גם להתחיל זו התנסות מעניינת. בניגוד ליומן אוניה, קיימת פה האפשרות לחלוק את חוויות המסע בזמן אמיתי ולשמוע הגיגים והירהורים של אחרים.
הנושאים יהיו פילוסופיה, חינוך, הוראת ביולוגיה, וספרות
הנושאים יהיו פילוסופיה, חינוך, הוראת ביולוגיה, וספרות
הרעיון הגיע בזכות פאולו פרירה ובהשראת המורה שלנו לפילוסופיה המדריך אותנו בדרך של דיון, שיחה, כבוד והרבה עבודת מחשבה משותפת.
"המחנך ההומאניסט, המהפכן, אינו יכול להמתין להתגשמותה של אפשרות זאת (המאבק לשחרור). למן ההתחלה עליו לכוון את מאמציו, במקביל למאמציהם של התלמידים, לעסוק בחשיבה ביקורתית ובשאיפה להומאניזציה הדדית. עליו להיות חדור אמונה עמוקה באדם ובכוחו ליצור. לשם כך עליו לכונן את יחסיו עם התלמידים על בסיס שותפות."
"רק התקשורת עשויה להעניק משמעות לחיי האדם. חשיבתו של המורה שואבת את האותנטיות שלה מן האותנטיות של חשיבתם של תלמידיו. המורה אינו יכול לחשוב במקום תלמידיו ואף אינו יכול לכפות את מושגיו עליהם. חשיבה אותנטית, העוסקת במציאות, אינה מתרחשת תוך בידוד במגדל השן, אלא תוך תקשורת."
"המחנך המציב-בעיות מעצב שוב ושוב מחדש את בחינותיו בבחינותיהם של התלמידים. התלמידים, אשר שוב אינם מקשיבים בצייתנות, שותפים תוך ביקורת לחקירה בדו-שיח עם המורה."
"בחינוך המציב-בעיות מפתחים בני-האדם את כוחם לתפוס בביקורתיות את אופן קיומם בעולם, אשר עמו ובתוכו הם מוצאים את עצמם. הם לומדים לראות בעולם לא מציאות סטאטית, אלא מציאות הנתונה בתהליך, בתמורה."
"תנועת חקירה ודרישה זו חייבת להיות מכוונת לעבר ההומאניזציה - ייעודו ההיסטורי של האדם. אולם הגשמתה של מלוא האנושיות אינה יכולה להתבצע תוך בידוד או אינדיבידואליזם, אלא אך ורק תוך אחווה וסולידאריות"
אחד הרעיונות שכבשו אותי בלימודי הפילוסופיה של החינוך, היה הדיאלוג בתהליך החינוך והצמיחה האישית. לכן אני מתחילה להשתמש בבלוג ככלי ללימוד וצמיחה ובעתיד אולי גם ככלי בהוראה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה