קרנפורד, אליזבת גסקל

Elizabeth Gaskell's Cranford

איזה מקסים! כל כך נהניתי. בהתחלה הרגשתי כאילו אני קוראת את מועדון הפיקוויקים בגרסתו הנשית. דיקנס (בשם 'בוז') אפילו זוכה לתפקיד משמעותי. אחד הגברים המופיעים בסיפור (ואין הרבה כאלו), קפטן בראון אוהד 'שרוף' של הסיפור בהמשכים, מכתבי בוז וגם הוא כמוני אוהב את סם וולר. הוא אפילו נכנס לריב עם מלכת השכונה על רקע 'בוז'. הוא מסתובב ברחובות תוך כדי שהוא שקוע בקריאה, מחכה לרכבת שקוע בקריאה, אבל לא שקוע עד כדי כך שלא ישים לב לילדה שנפלה לפסי הרכבת...


הפתיחה היא עדות להומור המציף את הספר:

"In the first place, Cranford is in possession of the Amazons; all the holders of houses above a certain rent are women. If a married couple come to settle in the town, somehow the gentleman disappears; he is either fairly frightened to death by being the only man in the Cranford evening parties, or he is accounted for by being with his regiment, his ship, or closely engaged in business all the week in

the great neighbouring commercial town of Drumble, distant only twenty miles on a railroad. In short, whatever does become of the gentlemen, they are not at Cranford."

 “Sometimes one likes foolish people for their folly, better than wise people for their wisdom.” — Elizabeth Gaskell

אולם בהמשכו מעמיק הסיפור ויחד עם ההומור מתווספים צבעים של עצב ודרמה.

לפי הקורס שאני עושה עכשיו, הרומן האנגלי/טימותי ספרג'ין, אני אמורה לעבור מהאחיות ברונטה אל דיקנס. קראתי את כל הספרים של שלושת האחיות לבית ברונטה והיה נפלא. דומני שקצת מפחיד להכנס אל דיקנס. בשנה שעברה קראתי שוב את דיוויד קופרפילד. מאד נהניתי, צחקתי, בכיתי והשתאתי מהכתיבה הנהדרת. דיקנס כותב באופן כל כך טוב ומיוחד ולוקח את הקורא דרך טלטלות רגשיות עוצמתיות. אני קצת מפחדת להכנס לזה עכשיו מרצון. אני שמחה שנהנתי מקרנפורד אז אעבור אל 'צפון ודרום' או את 'נשים ובנות'. כתיבה משובחת מאד. גסקל נישאה והיו לה ולבעלה 4 בנות ובן אחד. היא היתה חברה קרובה של שרלוט ברונטה ואף כתבה ביוגרפיה שלה. אפשר להוריד מ- project gutenberg (כבר בקינדל שלי). גסקל גרה עם משפחתה במנצ'סטר, יעד נוסף לטיול העתידי באנגליה וסקוטלנד מתישהו - Plymouth Grove, Manchester