היום החל בהרצאה מאלמנת צהל שאיתרע מזלה להיות בנוסף גם אם שכולה פעמיים:"והייתי חותמת גם פעם שלישית!". אחר כך ביקרו ילדי השכבה בקברים שבהר הרצל. ב'חנה סנש' היה חם וב'יוני נתניהו' היו תיירים, אז הם הלכו לסתם מישהו אחר ושם שמעו את המדריך שלהם שהרביץ בהם עוד קצת שכול והקרבה. בינתיים, אביב צילמה פרחים בצד. פתאום..."או מיי גוד, נטע, את חושבת שאני יכולה ללכת?" ונטע אמרה "בטח, לכי!". "אבל המורה תהרוג אותי". "מה פתאום, לכי! זה אבא שלך!".
והיא הלכה, והתקרבה ל'יוני נתניהו'. היא שמעה את המדריך באנגלית:"אולי אתם לא יכולים לקרוא את מה שכתוב בעברית על המצבות אבל יש דבר שלא צריך לדעת עברית בשבילו: 19, 20, 18, 21, 35....". העיניים כבר לא איתו אלא עם הנערה היפה עם עגילי רגל-יונה ענקיים המתקרבת מאחור בחיוך גדול.
"אבא". המדריך הפסיק ופנה לאחור: "אביבי!"
 |
והבת שלי אמרה כשחזרנו הביתה:"לא הייתי יכולה לעבור את זה בלי לפגוש את אבא באמצע. יום שלם אמרו לנו שהדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות עם החיים שלנו זה למות. well אני לא רוצה להיות גיבורה, סליחה. אבל אני רוצה לחיות".
והיא שאלה: "ובכלל, מה זאת תעודת זהות? למה צריך אותה? מה לעשות איתה עכשיו?"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה