יחסי הגומלין בין הפ"מ לחינוך מורכבים שכן כאמור לעיל, חלק מהרעיונות הפ"מ עומדים בניגוד לחינוך ואף משרשים את הלגיטימיות של החינוך. אולם ישנם רעיונות פ"מ שאינם עומדים בסתירה עם החינוך ואף הוטמעו, אולי באופן בלתי מכוון ובלתי מודע על ידי מוסדות חינוך, מורים ותלמידים. לדוגמה, ההתייחסות למושג "אחרוּת". מושג זה היה מוכר כבר בעידן המודרני והתייחס גם לשונות אינדיבידואלית וגם להבדלים קבוצתיים. הבדלים קבוצתיים ורב-תרבותיוּת בעידן המודרני נבעו מסיבות שונות ובהן הגירה ונדידה של אזרחים בין מדינות ויבשות. הגישה המודרנית לטיפול בהבדלים אלו הייתה "כור היתוך" – הנצחת ההגמוניה השלטת והבאת המיעוט להזדהות עם ערכי הרוב. הפ"מ, הדוגל בפלורליזם, התנגד לפתרון זה וראה את התרבות המערבית כמדכאת וכופה את ערכיה. הפ"מ קורא להתייחסות לקשת הקיימת, תוך אימוץ תרבויות שונות, באופן המתעמת עם המגמה האינטגרטיבית של כור ההיתוך. תוכנית הלימודים בעידן הפ"מ מכוונת לקבלת האחר והבנת תרבותו להבדיל מהרצון לעשות לו אינטגרציה ולהטמיע אותו. "המושג הפ"מ, "אחרוּת", איננו דן כלל בשונות אינדיבידואלית אלא בהבדלים קבוצתיים שמופיע בהם האלמנט של ניצול, של קיפוח, של כוח, של שליטה" (לביא, 2000). למעשה, כדי להתגבר על הקשיים שהפ"מ מציב בפני החינוך, מציע צבי לביא במאמרו, גרסה "מרוככת" של הפ"מ, שהחינוך יכול לקבלה. בעיקרה זו דחייה של האפיסטמולוגיה הניהיליסטית ואי האמון במדע, באמת, במוסר האוניברסאלי ובתבונה האנושית, וקבלת רעיון הפלורליזם והפדגוגיה הביקורתית.
הבעיה העיקרית בהצעתו של לביא היא שזהו עלה תאנה וגם בתור שכזה הוא קטן מכדי לאפשר את הפ"מ כמצב תמידי המוטמע בחינוך. ראשית, הפדגוגיה הביקורתית נמצאת בפרדוקס מסוים עם הפ"מ ולכן לא יכולה להיות הגורם המאפשר לקבל את המציאות הפ"מ הנוצרת מסביב לחינוך כיום. הפרדוקס בין הפדגוגיה הביקורתית והפ"מ הוא פרדוקס בין מושג "השחרור מדיכוי" לבין הרציונליזם המיוצג בעולם "הטוב יותר" אליו שואפים המשתחררים (פרירה 1981). כלומר, לפי הפ"מ המצב התמידי צריך להיות מצב של שחרור ולא שחרור ממבנה-על מדכא אל מבנה-על שאינו מדכא. כלומר, נסיונות "לרכך" את הרעיונות הפ"מ "הקשים" בעזרת רעיונות כמו הפדגוגיה הביקורתית נתקלים במחסום לוגי (רוני אבירם, 2009).
שנית, בין אם הפ"מ מתאר מציאות או המציאות השתנתה בעקבות הרעיונות הפ"מ – לא ניתן להתעלם מהמציאות הפ"מ, המתבטאת בעיקר בעמדות רלטיביסטיות, הרווחות בחברה. אלו הולידו את הפלורליזם והאינדיבידואליזם במישור האידיאי ואת שינוי היחס כלפי מסגרות חברתיות כך שהפרט כבר אינו תופס את עצמו כחי למען מטרות מוחלטות החורגות ממימוש צרכיו. לפיכך, "מערכת החינוך בעולם המפותח היא כיום ארגון אנומלי: מתפתח במהירות דיסוננס בינה לבין המציאות שבה היא פועלת" (אבירם, 1996). הפועלים בבית הספר בד"כ אינם מודעים לאנומליה שנוצרה. רוני אבירם מציע כי על החינוך לעבור מהמצב הנוכחי של אנומליה לא מודעת לאנומליה מודעת וממנה לפרדיגמה חדשה. כלומר, להתייחס אל הפ"מ כמצב מעבר שלא אל אינסוף של חוסר בהירות אלא אל פרדיגמה מתאימה יותר למציאות החדשה שנוצרה. על מע' החינוך להביא את המציאות הפ"מ אל מודעותה ולצאת ממנה אל פרדיגמה חדשה. כדי לצאת מהכאוס של הפ"מ יש לפתח פרדיגמה חדשה בדיון פעיל על ידי חוקרי חינוך, הוגים וקובעי מדיניות, ברצוננו להוסיף על אלו גם נציגי ציבור ונציגי הורים, אולי אף נציגי ילדים. על הדיון בפרדיגמה החדשה לכלול את הגדרת המטרות הרצויות של החינוך, הגדרת העקרונות המוסריים שצריכים להנחות את הפעילות החינוכית, ואפיון התהליכים החברתיים התרבותיים הרלוונטיים לתהליך החינוכי. הפרדיגמה שתתקבל צריכה לכלול פרמטרים כמו תכנים, דרכי הוראה (אולי מתוך התחשבות בתיאוריות האחרונות על סגנונות למידה), קהל היעד, דרך הגיוס של קהל היעד, המבנה הארגוני של מערכת החינוך, ושיטות העבודה (ספרי לימוד והרצאות פרונטאליות למול תקשורת מחשבים ומולטי-מדיה אינטראקטיבית). זו ראייה של הפ"מ כ-"גיל ההתבגרות" של התרבות האנושית המאופיין בבילבול ואי בהירות וכתהליך של חיפוש זהות ודרך. זו השקפה המאפשרת את יישוב הרעיונות הפ"מ עם החינוך.1. יגאל דותן רוני אבירם. (2009). על מצוקתו של פוסט-מודרניסט ישר או: על מופרכותה של המחשבה החינוכית הפוסט-מודרניסטית. מגמות, מ"ו (3) , 317-297.
2. ניל פוסטמן. (1986). אובדן הילדות. תל אביב.
3. פאולו פרירה. (1970). פדגוגיה של מדוכאים. תל אביב: מפרש.
4. פרירה פאולו שור איירה. (1984). פדגוגיה של שחרור - דיאלוגים על שינוי בחינוך.
5. צבי לביא. (2000). פוסטמודרניזם וחינוך. ב- לביא צבי, האם יתכן חינוך בעידן הפוסטמודרניזם (עמ' 7-34). תל אביב.
6. רוני אבירם. (1996). מערכת החינוך בחברה הפוסט-מודרנית: ארגון אנומלי בעולם כאוטי. ב- אילן גור-זאב (עורך), חינוך בעידן השיח הפוסט מודרני (עמ' 101-120). ירושלים: מגנס.
הרשומה היא חלק מעבודה שהגשתי עם Skye לקורס במחשבת החינוך של דר' יהושע מטיאש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה