יום ראשון, 10 בינואר 2010

האור והקנון. משל המערה של אפלטון

מתוך "כל שצריך להיות אדם" בעריכת נמרוד אלוני

"יחיד הסגולה שעשה את כל הדרך אל מחוץ למערה והגיע למדרגה של התבוננות ישירה בשמש, יכול להתענג על הגשמת היסוד הנעלה ביותר ברוח האדם, באנו עדים בשנים האחרונות לשיתוף פעולה בין קפיטליזם גלובלי (שהגיונו הבלעדי הוא הפקת רווחים), תקשורת המונים (המשועבדת לרייטינג), והשקפה פוסט מודרנית (ששוללת כל אמות מידה אובייקטיביות לאיכויות תרבות). שלוש מגמות אלה יחד דוחקות לשוליים את הסטנדרטים המסורתיים של תרבות וחינוך – לרבות השכלה רחבה, לשון עשירה, חשיבה ביקורתית, חוש מידה, משמעת עצמית, רגישות מוסרית, טעם אמנותי ואחריות חברתית – וממסדות במקומן תרבות המונית ושטוחה של כוחנות, נהנתנות וסלבריטאות.



...טקסטים שזכו בפילוסופיה החינוכית למעמד קנוני – הן משום שבלעדיהם אנו חסרים את המפתחות להבנת הסוגיות המרכזיות של החינוך והן משום שאיכותם זכתה להכרה בקרב ציבורים רבים ומגוונים, מעבר לגבולות הזמן, המקום, הדת והלאום. הקלאסי, במילים אחרות, הוא בכל מקום ובכל זמן אקטואלי ורלוונטי."



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה